מקור בבא בתרא ע״ז א
1 אָמַר אַמֵּימָר, הִלְכְתָא: אוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְסִירָה, כְּרַבִּי. אָמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: גְּמָרָא, אוֹ סְבָרָא? אָמַר לֵיהּ: גְּמָרָא. אָמַר רַב אָשֵׁי: סְבָרָא נָמֵי הוּא – דְּאוֹתִיּוֹת מִילֵּי נִינְהוּ, וּמִילֵּי בְּמִילֵּי לָא מִיקַּנְיָן.
2 וְלָא?! וְהָאָמַר רַבָּה בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הֵם – ״זְכוּ בְּשָׂדֶה לִפְלוֹנִי וְכִתְבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר״ – חוֹזֵר בַּשְּׁטָר, וְאֵינוֹ חוֹזֵר בַּשָּׂדֶה.
3 ״עַל מְנָת שֶׁתִּכְתְּבוּ לוֹ אֶת הַשְּׁטָר״ – חוֹזֵר בֵּין בַּשְּׁטָר בֵּין בַּשָּׂדֶה.
4 וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב הוּנָא: שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת הֵן; תְּרֵי – הָא דַּאֲמַרַן, אִידַּךְ – אִם קָדַם מוֹכֵר וְכָתַב אֶת הַשְּׁטָר.
פירוש גליון הש"ס על בבא בתרא ע״ז א
1 תוס' ד"ה קני כו' דכמו שא"י להקדיש. עי' רשב"א בחידושיו שבועות דף לג ע"ב ד"ה אבל הרמב"ם:
2 בא"ד והא דלא תקנו שיכול להקדישן. תמוה לי היכן מצאו דאינו יכול להקדישן אי מההיא דפסחים הא שם איתא ג"כ דזבין מלוה אלא דדוקא השטר יכול למכור אבל לא החוב א"כ י"ל דה"נ דהשטר יכול להקדישו וכדקי"ל בש"ע יו"ד סי' רנח וצ"ע: